החורים של הקולוסיאום

החורים הקטנים שמנוקדים בקירות הקולוסיאום ברומא (Colosseum) הם עדות היסטורית ולא נזק: הרומאים הקדמונים חיברו את בלוקי הטרוורטין הענקיים במוטות ברזל, ובימי הביניים אותם מוטות הוסרו והותכו מחדש לבניית מבנים אחרים - כך נותרו אלפי החריצים המרובעים שרואים היום לאורך הקירות, בדיוק במפרקי הבלוקים.

הביטוי שקדם לזה מגיע מהניב הרומאי (romanesco) הקרוב לאיטלקית עד כדי כך שרבים רואים בו מבטא ולא דיאלקט: כשרוח מעצבנת נכנסת מדלת או חלון פתוחים, הרומאים המקומיים אומרים מיד "בקולוסיאום יש חורים!" - ביטוי שמתאר משב רוח לא רצוי, לא את הקולוסיאום עצמו. מהחורים ברוח, הדמיון הרומאי קופץ מהר גם לחורים שבמדרכה: הרחובות העתיקים מרוצפים באבנים משתלבות עם רווחים ביניהן, ובאזורים הוותיקים כמו הפורום הרומי והקולוסיאום האבנים גדולות יותר והרווחים רחבים יותר - עד כדי כך שיש מקומיים שיגידו "אנחנו לא רוצים את הירח" (noi non vogliamo mica la luna) על המכתשים שמזכירים את פני הירח. מי שינסה ללכת שם בנעלי עקב דקיקות ילמד את זה על בשרו.

אבל הפעם מדובר בחורים אחרים לגמרי, ופחות מעצבנים: החורים הקטנים שחרוטים בקירות הקולוסיאום עצמו, האנדרטה המפורסמת ביותר של רומא ואיטליה - האמפיתיאטרון הפלבי (Anfiteatro Flavio), שנחנך במאה הראשונה לספירה ויכול היה להכיל, לפי אומדנים היסטוריים, בין כ-50,000 ל-87,000 צופים. התוכן גובש בשיתוף עם עירית קטונר (Irit Cattonar), המקומית שמכירה לעומק את סמטאותיה הציוריות של עיר הנצח.

למה יש חורים קטנים בקירות הקולוסיאום?

הסיבה לחורים הקטנים שמנוקדים בקירות הקולוסיאום (Colosseum) היא חילוץ מוטות ברזל שחיברו את בלוקי האבן בתקופת הבנייה, ולא נזק או כשל בשימור. מי שמתקרב לאנדרטה מגלה עשרות ולמעשה מאות חורים כאלה, בעיקר לאורך הקירות החיצוניים, בדיוק במפרקים שבין הבלוקים הגדולים. הרבה מבקרים שואלים את אותה שאלה כל יום, לפעמים בלי לשים לב שהם עומדים מול אחד המבנים המצולמים ביותר בעולם: האם הקולוסיאום מתפרק?

התשובה הקצרה היא לא. הקולוסיאום, שנבנה בעידן הפלבי ומכונה גם האמפיתיאטרון הפלבי, נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו יחד עם כל המרכז ההיסטורי של רומא - הישג שמעיד על שימור, לא על התפרקות. אפשר לקרוא עוד על ביקור במבנה עצמו בכרטיסים לקולוסיאום.

האם החורים הם נזק או פגם באנדרטה?

לא - למרות שהם עלולים להיראות כמו פגם במבט ראשון, החורים הקטנים האלה לא פוגעים ביציבות הקולוסיאום ולא מסכנים את המבנה. הם רק סימן חיצוני, קוסמטי, לתהליך שקרה הרבה אחרי שהאנדרטה כבר עמדה על תלה מאות שנים.

למי שמסתכל מקרוב, קל להבין למה יש מי שחושב אחרת: החורים נראים אקראיים, לפעמים עמוקים, ומפוזרים על פני קומות שלמות, ויש מי שראו בהם בעבר סימן לשימור לקוי. אבל בניגוד למה שאפשר לחשוב, הם לא נגרמו מכשל מבני. תארו לעצמכם אם מישהו באמת היה מצליח לפגוע ביציבות של האנדרטה המפורסמת ביותר של איטליה - זה היה נושא לדיון ציבורי רחב, לא פרט סקרן שרוב המבקרים חולפים על פניו בלי לשים לב.

מה זה גרפה (grappa) ולמה השתמשו בה בבנייה הרומית?

גרפה (grappa), או בעברית מהדק, היא כינוי למוט מתכת - בדרך כלל ברזל - מקופל בקצוותיו, ששימש לחיבור גושי אבן, עץ וחומרי בנייה אחרים, או לקיבוע חיפויי אבן ושיש ומסגרות דלתות וחלונות אל הקירות. היוונים והרומאים הקדמונים כבר השתמשו בגרפות כאלה כדי לעגן ציפויי שיש, לחבר בלוקים בראש הקירות, ולקשר קטעים רציפים לאורך כל שורת בנייה ובהתכתבות עם הקנטונים.

בקולוסיאום, הגרפות חיברו את בלוקי הטרוורטין הענקיים שמהם מורכב רוב המבנה - בלי צורך במלט. השיטה הזאת אפשרה לבנות קירות עצומים שיעמדו כמעט אלפיים שנה, ובדיוק במקומות שבהם הוטמעו הגרפות האלה, נשארו אחר כך החורים שרואים היום.

מי חילץ את הברזל מהקולוסיאום, ומתי זה קרה?

העבודה נעשתה בעיקר בימי הביניים, כשרומא כבר לא הייתה בירת אימפריה אלא עיר מצטמצמת עם משאבים דלים, וברזל הפך למצרך יקר לכלים, נשק ובנייה. פועלים חצבו לתוך האבן כדי לחלץ את הגרפות ולהתיך אותן מחדש, ולכן החורים שנשארו הם בעצם צלקת של שימוש חוזר בחומרי גלם, לא של הרס.

כמו הגיבורים האמיתיים של הסיפור הזה, גם הגרפות עברו, לפי הצורך, מהמבנים הרומיים הישנים לחדשים - עדות לטרנספורמציה המתמשכת שרומא עברה לאורך הדורות, כשכל תקופה שאבה חומרים מהקודמת לה.

האם ההפצצות של מלחמת העולם השנייה יצרו את החורים בקולוסיאום?

לא - זו אחת האגדות העירוניות הנפוצות ביותר על החורים, אבל היא לא מתיישבת עם המיקום והצורה שלהם, שמתאימים בדיוק למפרקי הבלוקים ולא לפיזור אקראי של פגיעה. הכישלון בהגנה על רומא במלחמת העולם השנייה הוא אמנם עובדה היסטורית ידועה, אבל היא לא קשורה לחורים הספציפיים האלה.

הבלבול מובן: רומא עברה גם קרבות אמיתיים בתוך גבולות העיר, כמו פריצת החומות בפורטה פיה (Porta Pia) ב-20 בספטמבר 1870, שבה כ-15,000 חיילי האפיפיור התעמתו עם חיילות הצבא האיטלקי. אז החומות הרומיות קרסו בפועל, השלטון הזמני של האפיפיורים הסתיים אחרי יותר מ-1,000 שנה, ורומא סופחה לממלכת איטליה - אבל גם הקרב הזה לא נגע בקירות הקולוסיאום עצמו.

מה הקשר בין הוויזיגותים, 'עיר הנצח' והחורים בקולוסיאום?

הקשר הוא בעיקר אגדי, לא עובדתי: יש הטוענים שהחורים נוצרו כבר בפלישת הוויזיגותים במאה החמישית לספירה, כניסיון לא מוצלח להפיל את האמפיתיאטרון העתיק - אבל אין לכך תיעוד ממשי, וההסבר הזה נשען יותר על סיפור טוב מאשר על ראיות.

הפרק הזה, אמיתי או לא, הוליד את האמרה המפורסמת "Quando cadrà il Colosseo, cadrà anche Roma; ma quando cadrà Roma, anche il Mondo cadrà" - כשהקולוסיאום ייפול, תיפול גם רומא; אבל כשרומא תיפול, גם העולם ייפול. האמרה הזאת היא אחד המקורות להגדרה המקובלת של רומא כ"עיר הנצח", ומסבירה גם למה כל תאוריה שמנסה להסביר "התפרקות" של הקולוסיאום - מלחמת עולם, פלישה, או כל דבר אחר - כל כך קסומה למספר: היא נוגעת במיתוס הגדול של העיר עצמה.

למה קוראים לפעמים גם לחורים ברחובות רומא buchi?

כי הביטוי מקורו בניב הרומאי (romanesco), ולא בקולוסיאום עצמו: כשרוח מעצבנת נכנסת מדלת או חלון פתוחים, התגובה האוטומטית של רומאי מקומי היא "בקולוסיאום יש חורים!" - התבטאות על משב אוויר לא רצוי, לא באמת על האנדרטה. מהביטוי הזה קל לגלוש לנושא קרוב אך שונה לגמרי: הבורות והמכתשים במדרכות וברחובות רומא.

הרחובות ברומא מרוצפים באבנים משתלבות לא חלקות עם רווחים ביניהן, ובאזורים העתיקים - הפורום הרומי והקולוסיאום ביניהם - האבנים גדולות יותר והרווחים גדולים יותר. הריצוף הזה כל כך מעצבן חלק מהתושבים שיש שיגידו על כך "אנחנו לא רוצים את הירח", כאילו המדרכה נראית כמו נתיב על כוכב לכת מרוחק. למתלבטים אם ללכת בנעלי עקב דקיקות ברחובות ההיסטוריים - עדיף לוותר: זה יכאב.

איזה מעמד מורשת עולמי יש לקולוסיאום כיום?

לקולוסיאום יש כפל מעמד נדיר: הוא חלק מרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו מאז 1980, כחלק מהמרכז ההיסטורי של רומא, האזורים החוץ-טריטוריאליים של הוותיקן ובזיליקת סן פאולו - וגם נבחר, כאנדרטה האירופית היחידה, לאחד משבעת פלאי תבל החדשים, שהוכרזו רשמית ב-2007.

מדובר באמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה אי פעם: לפי אומדנים היסטוריים, הוא יכול היה להכיל בין כ-50,000 ל-87,000 צופים בפנים בו-זמנית, מה שמעמיד אותו במקום ראשון מבין המונומנטים ההיסטוריים ששרדו מרומא העתיקה, בזכות הפאר שלו. השם "קולוסיאום" עצמו לא היה השם הרשמי בתקופתו - האנדרטה נודעה כאמפיתיאטרון הפלבי, והכינוי שהשתרש נקשר, לפי הפרשנות הרווחת, לפסל ענק שעמד לידה. שילוב הגודל, המעמד וההיסטוריה הוא בדיוק מה שהופך כל פרט קטן במבנה, כולל חורים זעירים בקיר, לחלק מסיפור גדול בהרבה.

איך רואים את החורים מקרוב, ומה עוד כדאי לשלב בביקור?

הדרך הכי פשוטה היא פשוט להתקרב לקיר החיצוני של הקולוסיאום ולחפש את הקווים האלכסוניים של הבלוקים - החורים יופיעו לאורך המפרקים, בעיקר בקומות התחתונות שנגישות מקרוב. מי שרוצה גם להבין את המבנה מבפנים, ולא רק להביט בקירות מבחוץ, יכול לשלב סיור בזירה ובמרתפי הקולוסיאום (Underground), שחושף את היסודות ואת שיטת הבנייה מקרוב.

כדי להשלים את התמונה כדאי לשלב בסיור גם את הפורום הרומי הסמוך, את קשת קונסטנטינוס ואת גבעת פלטין - כולם צמודים לקולוסיאום ונכללים לרוב באותו כרטיס כניסה. מי שמתכנן כמה אתרים ברצף יכול לבדוק גם את רומא פאס כדי לחסוך בתורים.

בין האפשרויות המודרכות יש הבדלים שכדאי להכיר: סיור עם גישה למרתפים חושף את המנגנונים שהעלו בעלי חיים ולוחמים אל הזירה, סיור עם גישה לזירה עצמה משאיר אתכם עומדים בדיוק במקום שבו נלחמו הגלדיאטורים, וסיור ערב מתמקד באור השוקע ובפחות קהל. בכל אחת מהאפשרויות שווה לבקש מהמלווה להצביע במפורש על חורי הגרפות בדרך - זה בדיוק סוג הפרט שקל לפספס לבד.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• לחפש את החורים מקרוב, בעיקר בקומות הנמוכות של הקיר החיצוני - משם הכי קל להבחין בהם.
• לשים לב שהחורים ממוקמים בצמוד למפרקי הבלוקים ולא באקראי - זה הרמז לזיהוי שלהם.
• הרחובות העתיקים סביב הקולוסיאום והפורום הרומי מרוצפים באבנים גדולות עם רווחים גדולים - נעליים נוחות חשובות יותר מנעלי עקב.
• הביטוי 'בקולוסיאום יש חורים' ברומאית מקומית מתאר משב רוח לא נעים, לא באמת פגם באנדרטה.
• התוכן גובש בשיתוף עם עירית קטונר (Irit Cattonar), מקומית שמכירה את סמטאותיה הציוריות של עיר הנצח.
• לשלב ביקור בפורום הרומי, בקשת קונסטנטינוס ובגבעת פלטין הסמוכים כדי להשלים את התמונה ההיסטורית.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לבלבל בין החורים הקטנים בקירות הקולוסיאום לבין בורות בכבישים ברומא - שני נושאים שונים לגמרי.
• לחשוב שהחורים הם נזק או כשל בשימור - הם עדות היסטורית תקינה, לא פגם.
• לייחס את החורים באופן אוטומטי להפצצות מלחמת העולם השנייה בלי לבדוק את ההסבר האמיתי.
• לחלוף על פני הקירות החיצוניים בלי לשים לב לחורים, ולפספס את כל הסיפור שמאחוריהם.
• ללכת ברחובות האבן העתיקים סביב הקולוסיאום בנעלי עקב דקיקות.

שאלות נפוצות

למה יש חורים קטנים בקירות הקולוסיאום?

כי מוטות ברזל שחיברו את בלוקי הטרוורטין הוסרו בעיקר בימי הביניים כדי להתיך אותם מחדש, והחריצים שנשארו מסמנים בדיוק את מקומם.

האם החורים בקולוסיאום מסוכנים ליציבות המבנה?

לא - הם סימן חיצוני קוסמטי מהעבר ולא פוגעים בשלד או ביציבות של האנדרטה.

האם הפצצות מלחמת העולם השנייה יצרו את החורים?

לא, זו אגדה עירונית נפוצה; המיקום והצורה של החורים תואמים למפרקי בנייה עתיקים, לא לפגיעה מודרנית.

מה זה גרפה (grappa) שמוזכרת בהקשר של הקולוסיאום?

מוט מתכת מקופל בקצוותיו ששימש לחיבור בלוקי אבן וקיבוע חיפויי שיש, בשימוש של יוונים ורומאים כבר בעת העתיקה.

למה קוראים גם לחורים ברחובות רומא buchi?

מדובר בביטוי נפרד לגמרי מהניב הרומאי (romanesco), שמתאר בורות בריצוף האבן, ולא קשור להיסטוריה של החורים בקולוסיאום עצמו.

כמה צופים יכול היה הקולוסיאום להכיל?

לפי אומדנים היסטוריים, בין כ-50,000 ל-87,000 צופים בו-זמנית, מה שהופך אותו לאמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה אי פעם.

האם צריך כרטיס מיוחד כדי לראות את החורים?

לא - הם נראים גם מהקיר החיצוני בלי כניסה בתשלום; כרטיס עם גישה לזירה או למרתפים רק מוסיף הקשר מקרוב יותר.