מסיציליה לרומא מסלול טיול – 11 ימים יום אחר יום

מסלול מסיציליה לרומא נמשך 11 ימים ועובר בשלושה אגנים: החוף המזרחי של סיציליה עם אורטיג'יה, הר האתנה וטאורמינה, חוף הים הטירני עם סורנטו ואמלפי ופומפיי, ולבסוף נאפולי ורומא. את הדרך עושים ברכב שכור עד שדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י, חוצים במעבורת ממסינה, ומחזירים את הרכב לפני שנכנסים לרומא בתחבורה ציבורית.

המסלול שלפניכם הוא יומן דרך של שני זוגות ישראלים שיצאו יחד לטיול: יותם באבי (Yotam Babai), עמית, וורד וטלי. הם הלכו הרבה, טיפסו על הר געש, אכלו היטב ולא הצטערו על הגמישות. אלה 11 ימים שמערבבים טבע, עיירות ציוריות, ערים עמוסות ואוכל, ויש בהם גם לא מעט תקלות שעוזרות לתכנן טוב יותר.

כל יום מתואר כאן כפי שהתנהל בפועל, יחד עם מה שכדאי לקחת מזה לטיול שלכם: מה להזמין מראש, איפה כדאי להגיע מוקדם ואיפה פשוט מתחלפים בתוכנית כשמזג האוויר משתנה.

מה כולל המסלול מסיציליה לרומא ומה סדר הימים?

המסלול כולל 11 ימים שמתחילים בעיר העתיקה אורטיג'יה שבסיציליה ומסתיימים ברומא, עם עצירות בהר האתנה, טאורמינה, מסינה, סורנטו ונאפולי. הרעיון המארגן הוא לטייל בשלושה אגנים: רצועת החוף של הים התיכון בסיציליה (חלקים אחרים של האי משאירים לפעם אחרת), רצועת החוף של הים הטירני בואך אמלפי ואזור נאפולי, ולסיום רומא.

את הקטע היבשתי עושים ברכב שכור. מי שבונה מסלול דומה ורוצה לבדוק תנאי השכרה, ביטוח ונהיגה כדאי שיציץ בהשכרת רכב באיטליה לפני שסוגרים. בדרך הארוכה בקלבריה נסעו בכביש A2/E45 שאין בו אגרה, ורק בכניסה לרומא, כדי לחסוך זמן, עברו לכבישי אגרה - והבדל האיכות בכביש ובנסיעה מורגש מיד.

הרכב, השותפים והמוזיקה

הטיול נעשה בהרכב של "רביעייה" (2×2): עמית, וורד, טלי ויותם, חברים שמטיילים יחד כבר יותר מ-30 שנה. הרכב הפך למעין אולפן נייד, עם Play List ישראלי מעורב ומשובח שבחרו הילדים שנשארו בבית. בטבלה שלמטה מפורט כל יום בקצרה, ובהמשך כל קטע מקבל פירוט משלו.

מהמסלול הזה אפשר לקחת גם קטעים בודדים. מי שמגיע לרומא ורוצה להמשיך דרומה יכול להשתמש בסורנטו כנקודת בסיס ולהוסיף את נאפולי כטיול יום.

מה עושים ביום הראשון באורטיג'יה ובדרך צפונה להר האתנה?

ביום הראשון מתחילים באורטיג'יה (Ortigia), העיר העתיקה שנמצאת בפלך של סירקוזה, ואחר הצהריים חוזרים צפונה לכיוון הר האתנה. זו התחלה שלא תוכננה: הטיסה התאחרה והקבוצה מצאה את עצמה בשלוש בבוקר מול דלת מלון סגורה.

לילה ראשון בלי מלון פתוח

הדלת לא רצתה להיפתח, והדפיקות והטלפונים לא עזרו. כל מה שנשאר היה ללכת ברגל במרכז העיר ולחפש אנשים טובים באמצע הדרך שיסכימו לקבל אותם. בעקבות זה הכריזו על ברוגז עם קטניה (Catania) והחליטו לפנות דרומה ל-אורטיג'יה. זה ההפך מהכיוון הכללי של המסלול, שנע צפונה, אבל היה שווה את הסטייה. מי שנוחת מאוחר בסיציליה כדאי שיתאם קבלה מאוחרת מראש ויחזיק מספר טלפון של המלון זמין.

אורטיג'יה ובית האוכל של הצהריים

אורטיג'יה שומרת על מפרץ טבעי. הדרך מהנמל לטירה המשקיפה עליו עוברת בסמטאות צרות וקסומות. בתוכן מצאו מסעדת שף קסומה, Scialai: יין שולחן, לחם ושמן זית שכמותו לא טעמו, מנות עם פסטה טריה ובסוף קינוח סיציליאני מקומי, Casadina, וקפה. לא צריך יותר.

צפונה ללינה בקצה האתנה

אחר כך נוסעים צפונה, בדרך למלון Torre Archirafi Resort, שההמלצות עליו היו מדויקות והוא היה נפלא. מי שרוצה לבדוק מחיר וזמינות יכול לעשות זאת בחיפוש Booking למלון. בדרך היו נוף איטלקי, רכב איטלקי, גשם קל וקשת איטלקיים וקינוח איטלקי, ולצד כל זה ה-Play List הישראלי.

איך עולים להר האתנה, ומה חשוב להכין מראש?

עולים להר האתנה (Mount Etna) ברכבל או ברגל מהבסיס ברוג'יו סאפיינצה (Rifugio Sapienza), ורצוי לעשות זאת ביום שמשי, כפי שהחל היום הזה. האתנה הוא הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה, בגובה של 3,357 מטר לפי הנתון שצוין בטיול, והוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם עם פעילות געשית קבועה.

הדרך אל הבסיס

הבסיס לעלייה הוא Rifugio Sapienza, ואפשר לבחור בו בין רכבל להליכה. הדרך אליו מטפסת בין כפרים שבחרו לחיות על הריגוש ועל הקצה: החיים על קצה הסכנה, מול הטוב שאפשר להפיק מהמקום - אדמה פוריה, נוף ותיירים. ככל שמתקרבים הצמחיה משנה את פניה: העצים הופכים דלילים ונמוכים ונוספת אליהם צמחיה נמוכה שיודעת להתמודד עם החומציות של האזור והאדמה השחורה.

עלייה ברגל: שלב אחר שלב

מהעיירה בחרו לטפס ברגל, וזה השלב שבו מוחאים כפיים. לאורך המדרון השחור, בכיוון ההפוך, עשרות "חיפושיות צבעוניות" - מטיילים - מטפסות ומתנשפות. הנוף מדברי לגמרי, האדמה לא סופגת מים וחמה (כפות הרגליים לא קופאות), ומשילים שכבות תוך כדי הטיפוס. בתחילת המסלול נכתב 25 minute, והתברר שזה רק עד התחנה הראשונה. אחריה מתחיל האתגר האמיתי, במיוחד אם הולכים בטעות אחרי קבוצה שפונה למקום אחר. ככל שעולים הקרח מתרבה והחמצן מדלל, מצרך יקר למי שרגיל לחיות בגובה פני הים.

המרפסת של האתנה והירידה

חוצים את ה-Pass ומגיעים למרפסת של האתנה. שם ישבה קבוצה עם מלווה מקומי, בציוד מדוגם כולל מקלות הליכה, ואילו הרביעייה עלתה בנעלי ספורט וג'ינס. הערפל התגבר, ומהמרפסת אפשר היה לראות הכול חוץ מנוף - גם לא את הר האתנה עצמו. המלווה, בסבר פנים רציני אחרי שהבין מאיפה הגיעו, הסביר את האפשרויות, והם בחרו בנכונה וירדו למטה ברגל. חוויה. לקחת מזה: נעליים מתאימות, שכבות, ובדיקת ערפל לפני העלייה.

מה עושים ביום השלישי באלקנטרה, טאורמינה ובמסינה?

ביום השלישי הכי נכון לשלב טבע ועיר: פארק אלקנטרה (Alcantara River Park) לטבע וטאורמינה (Taormina) לעיר העתיקה, בדרך למסינה. אחרי הטיפוס של אמש, השאלה שכל מטייל מתלבט בה - City tour או טיולים בטבע - נעשית משמעותית יותר.

אלקנטרה: לא הייקינג, כן נוף

Alcantara River Park הוא אתר חובה למי שרוצה גם וגם. זה לא הייקינג אלא פארק שמשלב תיירות טבע עם נוף שמזכיר את הנחלים עם הבזלת השחורה של רמת הגולן. נחמד להגיע עם ילדים, ובתקופת העומס כנראה פחות.

טאורמינה: שווה או לא?

טאורמינה נמצאת על הדרך למסינה. יש חילוקי דעות אם העיר שווה, והנשים בקבוצה הכריעו וצדקו בגדול: העיר העתיקה יפה וציורית. השיא הוא התיאטרון היווני (בגלגולו הראשון), שחודש שוב ושוב לאורך ההיסטוריה ועדיין מתחדש. גם היום מתקיימות בו הופעות, והמטיילים כינו אותו בבדיחות "זאפה אמפי טאורמינה". מזג האוויר יצא מושלם, לא קר ולא חם, ומדי פעם טיפות גשם גרמו להוסיף שכבה, בלי להציק. שהות בקיץ ההביל יכולה להיות סיוט.

סיציליה בעיני הרביעייה

הם צחקו שסיציליה היא המסטיק שדבוק בקצה המגף האיטלקי, כזה שמנסים להיפטר ממנו. היא לא מפותחת ולעיתים מוזנחת, וצריך להיזהר בכביש, אבל הלב ים תיכוני, דומה לשלנו - חם ורחב. זה היה הלילה האחרון בסיציליה, ולמחרת עוברים במעבורת לארץ המגף.

איך עוברים ממסינה לארץ המגף, ומה עושים בדרך צפונה?

ממסינה עוברים לארץ המגף במעבורת, ומשם נוסעים כ-6 שעות צפונה בכביש A2/E45 ללא אגרה, עם עצירה בקוסנצה. בערב האחרון במסינה כל מה שנעשה היה לישון - 12 שעות של שינה, משהו נדיר, ובכוחות מחודשים המשיכו.

כביש E45 והגשר שלא נבנה

כביש E45 הוא אחד הארוכים ברשת הכבישים של אירופה: הוא מתחיל בצפון נורווגיה ומסתיים בסיציליה (הרישום הרשמי מציב את הקצה בג'לה, ובתיאורים רבים נזכרת פלרמו). הכביש אמור היה לחצות את מפרץ מסינה על גשר שמעולם לא נבנה. הפרויקט בוטל, הוחיה ובוטל שוב כמה פעמים. הקשר הזמין ביותר בין סיציליה לארץ המגף הוא מעבורת: יש מעבורות לנוסעים בלבד, מעבורות לכלי רכב, והמדהימה ביותר היא מעבורת לקרונות רכבת, שמעמיסים אליה את הקרונות באמצעות קטר מיוחד ופורקים באותה שיטה.

פיצה בקוסנצה

אחרי שעתיים של נסיעה חיפשו מקום להתרענן, חישבו את הזמן קדימה ובחרו פיצרייה: doppioZERO בעיר קוסנצה (Cosenza). אף אחד לא הכין אותם לתענוג: על תנור עצים נכנסות ויוצאות פיצות מהבילות. הפיציולו (שף הפיצה), טוניסאי מג'רבה, היה לבבי ואיפשר צילום מאחורי הקלעים, וחלק עם הרביעייה תמונות מבית הכנסת העתיק של ג'רבה. זו כבר הפעם השנייה במסע שבה נשאלו על הבעיה הפלסטינית, לא בהתרסה אלא בכאב, והגיעו להסכמה עם איש הפיצה שכולם רוצים שלום.

אכלו פיצות, ריזוטו ומוסקה, ולקינוח טירמיסו - הכול פשוט, מוקפד וטעים להפליא. אחר כך המשיכו לטפס לאורך המגף. הים הטירני משמאל והאדריאטי מימין מעלים בשעה הזו אוויר שהופך לערפל סמיך שיורד מההרים חזרה לים, שמיכה רכה שמכסה את הנוף ואומרת - די לנסוע. הגיע הזמן להגיע.

מה עושים בסורנטו ובדרך לאמלפי, וגם כשהים גבוה?

סורנטו (Sorrento) משקיפה על מפרץ נאפולי מדרום, והדרך מסורנטו לאמלפי (Amalfi) לאורך הצוקים היא היום הראשון של קטע החוף, אבל אם מזג האוויר לא משתף פעולה כדאי לשנות תוכנית ולהישאר בסורנטו. מפרץ נאפולי הוא הבית של אחד הנמלים החשובים באיטליה, נמל שמאפשר מוצא לים הטירני ומשם לים התיכון, והוא נמצא מתחת לצוקים. הבתים תלויים, מקננים ומשקיפים מעליו.

יום 5: דרך פוזיטנו ואמלפי

הדרכים מזגזגות לאורך הצוקים שנישאים מעל הדרך לפוזיטנו (Positano) ולאמלפי. לחובבי הצילום קל בדרך מסורנטו לאמלפי, בזכות מפרצי החניה שהופכים במהירות למפרצי תצפית וצילום. מערת האזמרגד (Grotta dello Smeraldo), שהייתה היעד בדרך, הייתה סגורה בגלל תנאי הים, ולכן כדאי לבדוק מראש באתר התיירות. אמלפי עמוסה מאוד, ובעונת התיירות זה ממש בלתי נסבל. כמו בערים האחרות חיפשו את הסמטאות הצרות, שבהן פחות אנשים ואפשר להרגיש טוב יותר את אופי העיר ולמצוא מסעדה טובה, שקטה ופחות עמוסה, ללקק את האצבעות. כשהתחיל הגשם המצב השתנה והרחובות העמוסים התפנו. לאנשי המדבר גשם הוא גשם, והיה תענוג לטייל בין הטיפות כשלא קר. הלב יצא גם אל הרוכבים שרכבו באותה שעה בחוץ.

יום 6: שינוי תוכנית והיום בסורנטו

בגלל מזג האוויר שינו את התוכניות. בשל צפי לים גבוה החליטו ששיט לקאפרי (Capri) לא כדאי, וגם מערת האזמרגד אמורה הייתה להיות סגורה, אז בחרו לעשות יום בסורנטו. היא עיר קטנה וציורית, ובחרו את הפעילויות בעזרת "פשוט איטליה, אטרקציות בסורנטו". למרות שהיה יום ראשון לא הייתה תחושת עומס. בדרך אל Piazza Tasso, הכיכר המרכזית, מצאו חניון תת קרקעי והחנו בו את הרכב.

משם המשיכו לעמק הטחנות (Valley of the Mills), עמק צר ועמוק שמשקיף על הכיכר ובו טחנות קמח נטושות. חשבו שאפשר לרדת אליהן, אבל בדיעבד אפשר לצפות רק מלמעלה. נחמד. ממש ליד החניה נמצא מוזיאון Museo Correale di Terranova, שמציג אמנות מקומית מהמאה ה-17 ועד ימינו. המקום נמצא בגן של בית עתיק עם פרדסי הדרים ותצפית מדהימה על המפרץ, ואפשר לבוא עם מצרכים ולעשות פיקניק. שווה ביותר. מי שיעיל יכול להפוך אותו לתחנה הראשונה או האחרונה של היום ולהמתין שם לשקיעה. המדרחוב שיורד מהכיכר המרכזית יפה ורחב, ומתוכו יוצאות סמטאות צרות ומעניינות.

המרחצאות של המלכה ג'ובאנה

גולת הכותרת של היום הייתה המרחצאות של המלכה ג'ובאנה (Bagni della Regina Giovanna). ההליכה ממשיכה אחרי המדרחוב ומטפסת לשיפולי העיר, בסך הכול כ-45 דקות בדרך שעוברת במקומות יפים ומאפשרת תצפית יפה על המפרץ. הבריכה נמצאת בנקודה שנקראת "הראש של סורנטו" (Punta del Capo di Sorrento), גבעה בקצה הצפוני-מערבי של העיר, על שפת המים. היא מופרדת מהים הפתוח בקשת אבן טבעית, שנותנת למקום אינטימיות ותחושת מוגנות. זה אתר שחייה פופולרי ולכן לא תהיו שם לבד, אבל החוויה נשארת בזיכרון. מעל הבריכה יש מדפי סלע שמאפשרים פיקניק, ובקיץ כנראה חם מאוד. מסורנטו המשיכו לעיר פומפיי (Pompeii), שם לנו שני לילות. למי שרוצה להשוות אפשרויות לינה ותחבורה באזור, יש פרטים על הרכבת בין נאפולי לסורנטו.

איך מבלים יום בנאפולי, וכיצד מגיעים אליה מפומפיי?

מפומפיי מגיעים לנאפולי ברכבת אל תחנת גריבאלדי (Garibaldi), ומשם מתחילים ללכת בעיר העתיקה. נאפולי היא עיר הבירה של המחוז והעיר השלישית בגודלה באיטליה, ואליה נקשרו סופרלטיבים רבים של יופי, פשע, קשיחות וצבעוניות. העיר מככבת בסרטים ובספרים, ועליה נאמר "לראות את נאפולי ולמות". לקוראי ספריה של אלנה פרנטה (Elena Ferrante), ובראשם חברתה הגאונה של הרביעייה, אין אפשרות אחרת אלא להגיע.

ברכבת, לפי ההמלצה של המארח

לקחו את ההמלצה של המארח וחיברו את פומפיי לנאפולי ברכבת. היעד: התחנה המרכזית של נאפולי, תחנת גריבאלדי. העיר העתיקה (Centro Storico) משתרעת מכיכר גריבאלדי עד רחוב ויה טולדו (Via Toledo). הרחובות הומים, צפופים ומעניינים, הן מבחינת האנשים והן מבחינת המבנים - בליל של שפות שמתנגן בעוצמה נסבלת.

המשימה: בעקבות "החברה הגאונה"

המשימה הבאה, שהנשים לקחו על עצמן ואילו הגברים רק תמכו ושמרו, הייתה להגיע למקום שבו גדלה הסופרת אלנה פרנטה וממנו ינקה את התמונות והדמויות לסדרת הספרים "החברה הגאונה". כמו בחדר בריחה לא הייתה כתובת מן המוכן. טלי ווורד בחרו מקומות המוזכרים בספרים ותמונות מהסדרה, ומכולם יחד בנו פאזל שהוביל לפאתי העיר. אל הגשר שדרכו עברו הגיבורות מהשכונה אל הים. חצו את הגשר והגיעו לשכונה, לכנסייה ולציורים מסצנות הסדרה שהמתינו על הקירות. הם קטפו את הגביע.

הקינוח היה אוכל מהיר ב-Food Mall הצמוד לתחנה המרכזית, ואחריו חזרה ברכבת. לים לא הגיעו, וכנראה שלא יספיקו להגיע לאתר פומפיי עצמו, אבל אי אפשר הכול. מחר רומא.

נאפולי בשורה התחתונה

נאפולי כל כך יפה בכיעורה. הרחובות הצרים, שמעליהם משקיפים בלוקים ארוכים וחבלי כביסה, מחזירים שנים רבות אחורה, לזיכרון של שיכוני העולים ועיירות הפיתוח. השילוב של מוזיקת הרחוב של השפה האיטלקית, שעונים לה הקולות בשפות אחרות, וריח הרחוב של מאפי בזק וקפה, עושה הכול לנסבל. למיוחד.

מה עושים ברומא בשלושה ימים: ותיקן, הגטו היהודי ואוכל?

ברומא שלושה ימים מספיקים ל"דקירת" נקודות עניין על המפה, אבל לא ל"סימון V" על הכול: הרביעייה שילבה ותיקן, סיור קולינרי בגטו היהודי וזמן לקניות, וגם נשארה עם תחושה שלא ראתה הכול. ביום השמיני נסעו לשדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י כדי להחזיר את הרכב ולהמשיך לרומא בתחבורה ציבורית, והעומס בכניסה לעיר הוכיח שהחלטה כזו נכונה.

יום 8: מהרכב אל העיר

בניגוד לימים הקודמים, כדי לחסוך זמן, נסעו בכבישי אגרה. אל המפה של רומא נוספו סיור קולינרי בגטו היהודי, כרטיסי כניסה לוותיקן שהוזמנו מראש (אתמול), ולדרישת הנשים גם זמן לקניות, שאותו אין צורך לסמן על המפה כי הביאו אותו מהארץ. בדיעבד אולי היה צריך להיות מתוכננים יותר ולהזמין כרטיסים למקומות עמוסים הרבה לפני, אבל הרביעייה רוצה חופש ויכולת "לשחק" עם הדברים. ה-Vibe של רומא הוא של כפר עתיק, בלי תחושה של עיר בירה סואנת, אבל על ה"כפר" נחתו נחילי תיירים והרעש והעומס פוגמים קצת. הניגוד בין "הכיעור היפיפה" של נאפולי והעומס של פוזיטנו ואמלפי לבין מה שקורה ברומא מדהים: יש כאן יופי בסטייל, יופי מקודש ממש, והעומס הוא "עומס תרבותי" - הרבה אנשים יושבים בנקודות העניין, צופים ואוכלים גלידה. אחר הצהריים התחיל גשם, בהתחלה מגמגם ואז מתחזק, והרחובות התרוקנו אל מחילות המטרו שלא מסוגל להכיל את ההמון. חזרו למלון למנוחה קצרה ויצאו שוב.

יום 9: אוכל וסיור בגטו

אחד מהם מבשל כשצריך ועושה זאת אפילו טוב, אבל אצל טלי וורד זו אומנות: גם בישול וגם אפייה, עם עין עיצובית ו-Touch של הגשה. המושג "צילחות" הפך לשגור. בסיציליה ובדרך לרומא היו עסוקים בעיקר בטבע ובנוף ואכלו כשרעבו, אבל ברומא זה שונה: בוחרים מסעדה בצפייה בתפריט, בעיצוב, בתיאור המנות ובמה שהמקום משדר, ואז נכנסים או ממשיכים. כשהצלחות מגיעות מתחיל טקס שלא היה מבייש תוכנית בישול, עם התייחסות למראה, טעימה ראשונה כאילו הוגשה בידי היינן, ואז אנחת קורת רוח או אכזבה. ביום התשיעי כמעט שלא נפלו.

כדי להקל על וורד, שלא אוכלת כל דבר, בחרו בסיור קולינרי בגטו היהודי בהנחיית נופר. בסיור מסופרת ההיסטוריה של קהילת יהדות רומא, מהגירוש אחרי כיבוש ממלכת יהודה ועד ימינו, והמקורות של המטבח היהודי הרומאי השפיעו ועדיין משפיעים על המטבח האיטלקי, על הבסיסיות והפשטות שלו: איך בלי חומרים משמרים, עם מעט מאוד תבלינים וחומרי גלם בסיסיים, מכינים ארוחות עשירות ומזינות. ההליכה ברחובות הגטו עם נופר ובתה הקטנה הזכירה הליכה בשבילי הקיבוץ - כל אחד ניגש, מברך, שואל לשלומה ומתעניין. המפגש התחיל מעל אבני הנגף לזכר בני הקהילה שנרצחו בשואה, והסתיים באזור בית הכנסת של הקהילה, שחודש במימון המדינה. זו חוויה של ניצחון הרוח והקהילה, קהילה שהגיעה לכאן לפני קרוב ל-2000 שנה ונלחמה על שמירת צביונה העצמאי. כפי שאמר אחד ממנהלי הסיור: אני יהודי רומאי, לא ספרדי ולא אשכנזי.

יום 10: הוותיקן ורומא של פעם

ביום השלישי והאחרון ברומא הלכו בין האתרים שסימנו, ובוודאי לא ראו הכול, כי מאחורי כל אתר מסתתרת היסטוריה רחבה. הם ניסו לדלות מעט מידע On the fly ולא רק לסמן V. רכשו כרטיסים לוותיקן מסוג Skip the line; הכרטיסים לא כוללים הדרכה, ואפשר לשכור בנוסף הדרכה קולית. את פרטי הכרטיסים ואת כללי הביקור אפשר להשוות בעמוד הכרטיסים לוותיקן. הכניסה לאתר הותיקן היא תעשייה בפני עצמה שמאפשרת כניסה של אלפי אנשים ביום. לפי ההנחיות צריך להגיע בלבוש צנוע (שני המינים). האזור עמוס מאוד ובפנים חם, ואפשר להסתובב בתצוגה יום שלם, עם הדרכה או הדרכה קולית, אך גם בלעדיהן. העושר שניבט מהתצוגות מרהיב ומעציב: תצוגות שמתחילות בפריטים מתקופת הפרעונים ומסתיימות בימינו, וטובי הציירים בעולם בימי הביניים והרנסנס ציירו על המבנים ציורים של חיי היום יום ושל התיאולוגיה הנוצרית.

מצד אחד, העושר והעוצמה שנשקפים משם הם שאיפשרו לשמר את כל האוספים האלה, ובלעדיהם זה לא היה קורה. מצד שני, עולה המחשבה מה העוצמה הזו יכלה לעשות לעולם במונחי רווחה, צדק, בריאות וחינוך. שרידי ארמונות הפאר מציגים עולם מפואר של אימפריה, שלאורך ההיסטוריה ועד אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה מדינה של שליט אחד. הדוברים קושרים את המדינה הרומית עם הכנסייה הקתולית, ששתיהן יחד שיעבדו אנשים, נכסים וממון רב שיכול היה לעמוד לטובת העם ולרווחתו, הון רב שנוצל לראווה. ההגדרה "רומא של פעם" עוברת לאורך כל ההיסטוריה, מהמעצמה שכבשה חצי עולם ועד רומא שהפכה לשותפה של מדינה שרצתה לכבוש את העולם. איטליה של היום גוררת אחריה רכבת של היסטוריה עשירה במונחי הון, תרבות ושלטון, היסטוריה שההווה שלה אינו נהנה ממנה.

מה למדו מהמסלול, ואיך כדאי לתכנן חופשה של 10 ימים?

המסקנה הכללית היא שאיטליה של היום היא לא "פאר היצירה" מבחינת תחזוקה, אבל היא מנצחת בכל מה שקשור לאוכל, ושחופשה טובה צריכה לפחות עשרה ימים. ביום ה-11 הרביעייה סיפרה איך חוותה את איטליה: לא במונחי ארכיטקטורה, לא בתחזוקה וניקיון, ובוודאי לא בכבישים ובתחבורה.

אוכל, מחירים ושפה

ההפך נכון לגבי מזון. כמעט שלא נפלו במקומות שבהם אכלו, בין אם ארוחות גדולות, קטנות או סתם גלידריות, והכול היה טוב. המסעדות מבוססות על המטבח האיטלקי הטיפוסי - פיצה על נגזרותיה, פסטה על נגזרותיה או תבשילי בשר, לא מטבח מתוחכם חוצה תרבויות אלא מטבח פשוט, מזין ומנחם. הרביעייה עלתה מהדרום לרומא, ואיטליה לא יקרה, ובוודאי לא ביחס לישראל, אבל ככל שמצפינים קצב החיים עולה ואיתו יוקר המחיה. האופי הים תיכוני של לב חם ורחב נשאר, לפחות עד רומא, הנקודה הצפונית ביותר בטיול הזה.

מגבלת השפה משמעותית לשני הצדדים: רוב האנשים לא מדברים אנגלית כלל, בוודאי המבוגרים. הפתרון הוא Translator, ופתרון מצוין הוא Vocal Translator, אפליקציה שכל אחד בתורו מדבר אליה והיא מעבירה לשני.

למה עשרה ימים, ועם מי

לפני כמה שנים הבין יותם שחופשה אמיתית היא כזו שנמשכת לפחות עשרה ימים. מתוך עשרת ימי החופשה לוקח יומיים עד שנכנסים ל-Mode של חופשה ועוד יום להכנות לחזרה, כך שעשרה ימים מאפשרים להיות גמישים וקשובים לעצמך, לבת זוגך ולשותפים. מה שחשוב הוא החופשה ולא ה-V שמסמנים על כל מה שתוכנן. גם השותפים חשובים, במיוחד כשהחופשה מחייבת שותפות צמודה של בוקר, מכונית וערב.

לכן תכננו חופשה "מרובעת" (2×2). עם עמית גדל יותם, ווורד וטלי הצטרפו לפני יותר מ-30 שנה, ומאז הם "מרובעים". יחד גידלו ילדים ויצאו גם לחופשות משפחתיות נהדרות. בחופשה הזו עשו יחד את מה שאהבו: הלכו הרבה (ספרו צעדים באדיקות), טיפסו, ירדו, צחקו המון, אכלו, גם בישלו, שמעו Play List-ים של הילדים ונהנו נורא. עכשיו, בישראל, אפשר לחתום כמו שורד חתמה: "זה היה טיול לפנתיאון". מי שרוצה להוסיף את הפנתיאון לרשימה שלו יכול לקרוא על הפנתיאון ברומא.

תודה רבה ליותם באבי (Yotam Babai), המטייל הישראלי, על השיתוף והמידע החשוב.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המסלול כולל 11 ימים וחוצה שלושה אגנים: סיציליה, החוף הטירני עם אמלפי ונאפולי, ורומא.
• הנסיעה הארוכה ביותר היא כ-6 שעות מקלבריה בכביש A2/E45 ללא אגרה.
• מעבורת ממסינה מחברת בין סיציליה לארץ המגף, ויש סוגים לנוסעים, לרכבים ולקרונות רכבת.
• ברומא כדאי להחזיר את הרכב בשדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י ולהמשיך בתחבורה ציבורית.
• כרטיסים לוותיקן וכניסה למקומות עמוסים כדאי להזמין מוקדם ולא ברגע האחרון.
• לוותיקן צריך להגיע בלבוש צנוע, גברים ונשים.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לנחות בלילה בסיציליה בלי לתאם קבלה מאוחרת, ולגלות מלון סגור בשלוש בבוקר.
• לעלות להר האתנה בנעלי ספורט וג'ינס בלי שכבות, ובלי לבדוק אם יש ערפל.
• ללכת אחרי קבוצה מאורגנת בהר האתנה בלי לוודא שהיא הולכת לאותו מסלול.
• להגיע למערת האזמרגד בלי לבדוק מראש אם היא פתוחה, כשמזג האוויר משפיע.
• להזמין כרטיסים לוותיקן ולמקומות עמוסים ברומא ברגע האחרון.
• לנסות להספיק לסמן V על כל אתר במקום לשמור על גמישות ועל קצב נעים.

שאלות נפוצות

כמה ימים לוקח מסלול מסיציליה לרומא?

המסלול המתואר נמשך 11 ימים, ומומלץ להקדיש לחופשה כזו לפחות עשרה ימים: יומיים כדי להיכנס לאווירת החופשה ויום להכנות לחזרה.

איך עוברים מסיציליה ליבשת?

חוצים ממסינה במעבורת. יש מעבורות לנוסעים בלבד, מעבורות לכלי רכב ומעבורת לקרונות רכבת, ומי שנוסע עם רכב שכור יבחר בזו לכלי רכב.

איך עולים להר האתנה?

מהבסיס Rifugio Sapienza אפשר לבחור בין רכבל להליכה ברגל. מומלץ לעלות ביום שמשי, עם נעליים מתאימות ושכבות, ולבדוק ערפל, כי גם בשיא העלייה הנוף יכול להיעלם.

איפה מחזירים את הרכב השכור ברומא?

הרביעייה החזירה את הרכב בשדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י והמשיכה לרומא בתחבורה ציבורית, כי העומס בכניסה לעיר מראה שזו החלטה נכונה.

האם צריך להזמין כרטיסים לוותיקן מראש?

כן, כדאי. הרביעייה הזמינה כרטיסי Skip the line יום מראש, ובדיעבד סברה שכדאי להזמין למקומות עמוסים הרבה לפני. הכרטיס לא כולל הדרכה, ואפשר להוסיף הדרכה קולית.

מה עושים בסורנטו כשהים גבוה וקאפרי לא אפשרית?

אפשר לבלות יום בסורנטו: Piazza Tasso, עמק הטחנות, Museo Correale di Terranova והליכה של כ-45 דקות למרחצאות של המלכה ג'ובאנה.

האם אפשר להסתדר באיטליה בלי איטלקית?

אפשר, אבל רוב האנשים, במיוחד המבוגרים, לא דוברים אנגלית. אפליקציית תרגום קולית שכל צד מדבר אליה בתורו פותרת את רוב המצבים.