קונדיטוריות מיוחדות ברומא: הקינוחים המושחתים ביותר במסלול הליכה אחד

שמונה הקונדיטוריות כאן נבדקו מול כמה מקורות לפי כתובת, סוג הקינוח ושעות. בשני עניינים המקורות לא הסכימו, יום הסגירה של רגולי ושעות הפתיחה המדויקות של כמה מקומות, ולכן הם לא נעולים בטקסט.

כל עצירה בנויה לכמה דקות. מי שחסר לו זמן מוותר על האזור הרחוק ולא על ההזמנה בבר.

איך בונים מסלול קונדיטוריות ברומא שלא מבזבז זמן?

שלושה אזורים, שמונה עצירות

מחלקים לפי מרחק הליכה ולא לפי דירוג. האזור הראשון: הגטו וקמפו דה פיורי, שלוש עצירות. השני: האוונטינו וטסטאצ'ו, שתיים. השלישי: האסקווילינו ליד תחנת טרמיני, אחת. שתי עצירות נוספות, בפראטי ובטרסטוורה, נשארות לימים שהמסלול עובר שם ממילא.

• בוקר ראשון, עד שעה וחצי: בוצ'ונה, נונה וינצ'נצה ודה בליס.
• בוקר שני, כשעה וחצי: קאזה מנפרדי, ואחריה ליניארי בהליכה של כ-20 דקות.
• בדרך אל הרכבת או אל המלון: רגולי, עצירה אחת בלי עיקוף.

מה משלבים בכל אזור

האזור הראשון נשאר בהליכה של דקות ספורות מחורבות פורטיקו ד'אוטביה (Portico d'Ottavia) ומהשוק של קמפו דה פיורי, ולכן הוא מתאים לבוקר שמסתיים בטיול ברגל במרכז ההיסטורי. האוונטינו נמצא ליד הקרקס מקסימוס ולמרגלות גבעה שקטה עם נקודות תצפית, וטסטאצ'ו היא שכונת האוכל של העיר. הקונדיטוריה באסקווילינו שוכנת ליד הבזיליקה סנטה מריה מג'ורה, כך שאפשר לשלב אותן בעצירה אחת.

כמה זמן מגיע לכל עצירה, ומה מוותרים

עצירה בבר לוקחת 10-15 דקות. יותר מזה כבר ישיבה. שלוש עצירות ברצף הן התקרה, כי אחרי הקינוח השלישי הטעם נחלש והסוכר מנצח, וכל מה שנוסף אחריו הוא כבר עניין של מצפון ולא של הנאה. כשהזמן קצר, משאירים בכל אזור את הקינוח הכי שונה משאר האזור: הטארט של הגטו, הקנולו או המילפיי. כשהזמן קצר מאוד, מוותרים על האזור הרחוק ביותר מהמלון ולא על ההזמנה עצמה.

מי שרוצה משהו קר בין העצירות: פרסמנו בנפרד גלידה איטלקית. ולישיבה ארוכה עם קפה יש גם בתי קפה ברומא שיגרמו לכם להתאהב בעיר.

מה ההבדל בין קונדיטוריה רומית, סיציליאנית וצרפתית?

הרומית נשענת על בצק שמרים, ריקוטה ושמנת מוקצפת, הסיציליאנית על שקדים, פיסטוק וריקוטה, והצרפתית על חמאה, שכבות ועיצוב. ההבדל נראה כבר בוויטרינה.

רומית: מאפה של בוקר

המריטוצו, הבומבולונה והטארט עם ריקוטה נאכלים בבוקר ליד קפה. הם גדולים, פשוטים וממותקים במידה, ואין בהם שאיפה לעיצוב, ולכן הם נאכלים מהר ליד הבר ומשאירים מקום לעוד עצירה אחת או שתיים באותו בוקר, בניגוד לקינוח צרפתי שמבקש ישיבה ושקט.

סיציליאנית: ריקוטה ופיסטוק

הקנולו והגרניטה מגיעים מסיציליה, וקונדיטוריות כמו נונה וינצ'נצה מביאות אותם לרומא. הטיפ שחוזר אצל חובבי הקנולו: לשאול אם ממלאים במקום, כי מעטפת שישבה עם המילוי מאבדת את הפריכות.

צרפתית: חמאה ושכבות

דה בליס, פרודון ולה לבאן מגישים טארטים, אקלרים ומילפיי. המנות קטנות ויקרות יותר מהרומיות, אבל מי שמחפש גימור מדויק ימצא אותו כאן ולא אצלן.

איך מזהים קונדיטוריה שבאמת עובדת

הסימנים שחוזרים אצל מי שמכיר את העיר פשוטים: ויטרינה קטנה שמתרוקנת עד אמצע הבוקר, מבחר מצומצם של מוצרים שמתחלפים עם העונה, ותור של מקומיים שעומדים ליד הבר ולא מצלמים. ויטרינה ענקית ומבריקה בכיכר מרכזית, עם עשרים סוגי עוגות ומחירון באנגלית בלבד, היא בדרך כלל הסימן ההפוך.

עונתיות

מאפים כמו הביניה של סן ג'וזפה נעלמים אחרי החג שלהם. מה שלא נמצא בוויטרינה בשבוע שלכם לא קיים שם, ושווה להזמין את מה שנמצא.

אילו קונדיטוריות שוות עצירה בגטו ובקמפו דה פיורי?

שלוש: בוצ'ונה לטארט הריקוטה, נונה וינצ'נצה לקנולו, ודה בליס למילפיי. כולן במרחק הליכה של כמה דקות זו מזו, והן מייצגות שלושה סגנונות שונים: יהודי-רומי, סיציליאני וצרפתי-ספרדי. הסדר חשוב, כי בוצ'ונה פותחת הכי מוקדם ודה בליס הכי מאוחר לפי המקורות, ותור הבוקר של הגטו מתפזר עד הצהריים.

בוצ'ונה: טארט ריקוטה ודובדבניות חמוצות

פסטיצ'ריה בוצ'ונה (Pasticceria Boccione) שוכנת ברחוב Via del Portico d'Ottavia 1, בלב הגטו, בלי שלט בולט ועם תור בבוקר. הקינוח להזמין: crostata di ricotta e visciole, טארט ריקוטה ודובדבניות חמוצות במעטפת בצק פריכה. לקחת הביתה: פיצה אבריאה, עוגיית שקדים, צימוקים, צנוברים ופירות מסוכרים, מאפה צפוף שנוח לקחת איתו. המקום פועל מ-1815, נשאר בידי משפחת לימנטני, והוא האחרון מסוגו בגטו; הדלפק קטן והקצב מהיר, ולכן באים עם הזמנה מוכנה. אחרי הטארט כדאי לחפש את הארטישוק היהודי והרומי במסעדות הרחוב.

המקום מוסמך כשר לפי המקורות, ולכן סגור אחר הצהריים של יום שישי ובשבת. ביום שישי מגיעים בבוקר.

נונה וינצ'נצה: קנולו

נונה וינצ'נצה (I Dolci di Nonna Vincenza) ברחוב Via dell'Arco del Monte 98 היא בית סיציליאני בין הגטו לקמפו דה פיורי. המייסדת נולדה בעיר אנה (Enna) שבסיציליה, והשקדים והפיסטוק מיובאים משם לפי המקורות. הקנולו הוא ההזמנה הבטוחה, ובקיץ גם הגרניטה, שלפי הדיווחים מוגשת עם לחמניית בריוש. הקונדיטוריה פתוחה כל השבוע עד הערב, ובסופי השבוע עד מאוחר יותר, כך שזו העצירה הגמישה של האזור, זו שאפשר להזיז בתוכנית בלי לשלם על כך. הקרואסונים עם קרם פיסטוק נאכלים בעמידה בין שתי עצירות.

דה בליס: מילפיי

דה בליס (Pasticceria De Bellis) בפיאצה דל פרדיסו 56, סמוך לקמפו דה פיורי, היא של האופה אנדראה דה בליס, שהתאמן בספרד ובצרפת. הסגנון מודרני, והמילפיי נבנה לפי הזמנה בבר ייעודי. לפי רוב המקורות סגורה ביום שני. זו העצירה היקרה והצרפתית של האזור, ולכן היא אחרונה. מי שמגיע אחרי שתי עצירות מתוקות ירצה משהו קל, והמילפיי הוא בדיוק זה: שכבות אוויריות שלא כבדות בבטן, בניגוד לבצק הרומי.

ואם הזמן קצר

מוותרים על נונה וינצ'נצה ושומרים את בוצ'ונה ואת דה בליס. שני הקצוות האלה לא דומים זה לזה בכלום.

מה מזמינים באוונטינו, בטסטאצ'ו ובאזור טרמיני?

קרואסון פירות בקאזה מנפרדי, בומבולונה בליניארי ומריטוצו ברגולי. שתי העצירות הראשונות מתחברות להליכה אחת, והשלישית נשארת לעצירה נפרדת.

קאזה מנפרדי: קרואסון פירות

קאזה מנפרדי (Casa Manfredi) בשדרת Viale Aventino 91, קרוב לקרקס מקסימוס, קטנה, ורוב שטחה מטבח. הבר והשולחנות בחוץ מלאים מהבוקר. הקרואסונים בסגנון צרפתי, מתוקים או מלוחים; מזמינים את הגרסה עם הפירות. מי שמגיע מוקדם יוצא לטיול ברגל אל קרקס מקסימוס עם הקרואסון ביד, ומי שמגיע מאוחר מוצא את השולחנות תפוסים, כך שהשעה שבין הפתיחה לעשר היא החלון הנוח.

ליניארי: בומבולונה

ליניארי (Pasticceria Linari) ברחוב Via Nicola Zabaglia 9 בטסטאצ'ו היא מאפייה שכונתית עם בר. הבומבולונה, סופגנייה רומית ממולאת, היא ההזמנה. מי שמגיע בסביבות ה-19 במרץ מקבל גם ביניה של סן ג'וזפה. ביום שלישי השעות מצטמצמות, לפי חלק מהמקורות. השכונה סביבה היא טסטאצ'ו האמיתית, עם מסעדות מקומיות ושוק, ולכן המקום מתאים כסיום מסלול לפני ארוחת צהריים מאוחרת ולא כפתיחה של היום.

רגולי: מריטוצו

רגולי (Pasticceria Regoli) ברחוב Via dello Statuto 60, בין סנטה מריה מג'ורה לפיאצה ויטוריו, פועלת מ-1916. היא נחשבת מדד המריטוצו עם שמנת של העיר, ובלי מקומות ישיבה. לפי דיווח אחד המריטוצו נגמר בשבת לפני הצהריים, ולכן מגיעים מוקדם. יום הסגירה השבועי נשמע שונה בכל מקור, ולכן בודקים במפה ביום עצמו. הכתובת קרובה לתחנת טרמיני ולבזיליקה, ולכן היא נכנסת טבעי ליום ההגעה או העזיבה בלי להרוס שום תוכנית אחרת.

על המריטוצו עצמו, סוגיו ובני הדודים שלו: עמוד המריטוצו שלנו.

האם שווה להוסיף עצירה בפראטי ובטרסטוורה?

כן, אם המסלול עובר שם ממילא: פרודון ליד הוותיקן ולה לבאן בטרסטוורה. כל אחת מהן שווה עיקוף של דקות ספורות ולא יותר.

פרודון ליד הוותיקן: מון בלאן

פדריקו פרודון (Federico Prodon) בסמטה Vicolo del Farinone 19, ליד חומות הוותיקן באזור פראטי, היא בוטיק צרפתי נקי ומינימליסטי. הוויטרינה כוללת מון בלאן, פורסט נואר, פבלובה וזאכר. מזמינים מון בלאן, ויש גם עוגיות באריזות מתנה. סגורה ביום שני לפי רוב המקורות, כך שזה מתאים לבוקר לפני או אחרי הוותיקן. את המנות הקטנות נוח לאכול בעמידה, ובאריזת מתנה הן מחזיקות עד המלון, אבל קרמים ושמנת לא אוהבים שעות ארוכות בחום, ולכן לא קונים אותן בבוקר שלפני טיסה.

לה לבאן בטרסטוורה: אקלר

לה לבאן (Le Levain) ברחוב Via Luigi Santini 22 היא בולנז'רי צרפתית. האקלר הוא ההזמנה, ויש גם מקרונים וקרואסון פיסטוק. לפי דיווח אחד אין שם בריסטה, ולכן הקפה במקום אחר. אם הערב עובר בטרסטוורה, היא מתאימה כעצירה לפני הטיול בסמטאות ולא כסיום ארוחה, כי היא פתוחה בעיקר בשעות היום והערב המוקדם לפי המקורות.

כמה עולה לעמוד ליד הבר, ומה עם כשרות ויום סגירה?

בבר הקפה והמאפה הכי זולים, ובשולחן המחיר גבוה פי כמה. כשרות מובטחת רק בעצירה אחת, ועוד כמה ימי סגירה שונים משנים את סדר המסלול, ולכן שווה לבדוק את שלושת הנתונים האלה לפני שמסמנים כתובות במפה ולא אחרי שעומדים מול דלת סגורה.

עמידה או ישיבה

ברומא יש שני מחירים לכל מוצר: אל בנקו (al banco), בעמידה, ואל טבולו (al tavolo), בישיבה. ההפרש יכול להיות פי כמה, ובאזורים תיירותיים הוא הגדול ביותר. ברגולי אין בכלל מקום לשבת. בכל שאר העצירות כדאי להזמין בבר ולאכול בעמידה, ולשבת רק בעצירה אחת שנועדה לנוח.

כשרות וחלביות

בוצ'ונה היא העצירה היחידה שמוסמכת כשרה לפי המקורות, וכדאי לבדוק תעודה עדכנית בדלפק. הטארט שם חלבי, כך שמתכננים אותו אחרי ארוחה בשרית ולא לפניה. בשאר המקומות אין התחייבות כשרות, ובסיס הקרמים הוא חמאה, שמנת וביצים. כדאי לשאול על ג'לטין ועל ליקר בקרמים.

מלכודות שחוזרות

המלכודת הנפוצה היא לשבת בבית קפה בכיכר מרכזית ולגלות בחשבון שהמחיר של הישיבה הוא מחיר אחר לגמרי מזה שבוויטרינה. הפתרון פשוט: לשאול על המחיר לפני, ולהעדיף את הבר. מלכודת שנייה היא להזמין שלושה קינוחים בעצירה אחת ולהשאיר חצי; מזמינים אחד ומתקדמים. מלכודת שלישית היא לקנות קרמים בבוקר ולשאת אותם כל היום בתיק.

ימי סגירה

בוצ'ונה סגורה בשבת, דה בליס ופרודון סגורות ביום שני לפי רוב המקורות, ויום הסגירה של רגולי שנוי במחלוקת. הימים הנקיים ביותר לאזור הגטו הם שלישי עד חמישי ויום ראשון. לבדוק במפה ביום עצמו.

מתי סיור אוכל מחליף מסלול עצמאי?

סיור אוכל מחליף מסלול עצמאי כשמעדיפים שמישהו יבחר את הטעימות, אבל אף סיור מהרשימה לא ממוקד בקונדיטוריות. לא אימתנו שעצירה מתוקה כלולה באף אחד מהם, ולכן הוא תוספת למסלול ולא תחליף לו.

איזה סיור מתאים לאיזו עצירה

טסטאצ'ו היא גם עצירה במסלול הקינוחים וגם שכונת אוכל, וסיור האוכל בשוק ובשכונת טסטאצ'ו מכסה אותה בהדרכה. למרכז העיר מתאים סיור האוכל בקמפו דה פיורי ובטרווי, שבשמו קמפו דה פיורי, האזור הראשון במסלול. מי ששומרים כשרות יכולים לבדוק את סיור האוכל הכשר ברומא; מה מוכשר בו ומה כלול רואים רק בעמוד ההזמנה.

ההחלטה שלנו: את הקינוחים עושים לבד, כי הם עניין של שעות פתיחה וטעם אישי שסיור קבוצתי לא יתאים לו, ואת האוכל המלוח של העיר מוסיפים בסיור אם רוצים הדרכה והקשר היסטורי. סיור לא יחליף את הטארט של בוצ'ונה.

הצעד הבא: לבחור יום בין שלישי לחמישי, להגיע לבוצ'ונה בפתיחה, ולסמן במפה את שלוש כתובות האזור הראשון לפי הסדר: בוצ'ונה, נונה וינצ'נצה ודה בליס.

שאלות נפוצות