מוזיאון מקסי ברומא: חצי יום בבניין של זאהה חדיד

הסיבה לשלב אותו ביום היא הקצב. אחרי ימים של אבן עתיקה, בטון לבן ומדרגות שחורות מחזירים לעיניים את המאה הנוכחית, ובדרך כלל גם את הכוח להמשיך.

מקסי הוא התחנה המרכזית ביום בצפון העיר, לצד האודיטוריום של רנצו פיאנו, גשר הולכי הרגל מעל הטיבר והכפר האולימפי.

האם מוזיאון מקסי שווה חצי יום ברומא?

כן, בתנאי שהבניין מעניין אתכם לא פחות מהתערוכות. מקסי (MAXXI, Museo nazionale delle arti del XXI secolo) הוא מוזיאון לאמנות ולאדריכלות של המאה ה-21 שנפתח ב-2010, והחוויה המרכזית בו היא ההליכה בתוך מבנה הבטון של זאהה חדיד, שזכה בפרס סטרלינג לאדריכלות באותה שנה. מי שמגיע בלי עניין באדריכלות יקבל תערוכות טובות, אבל לא יותר מזה.

מי הולך אליו, ומתי

עמדתנו ברורה: בשלושת הימים הראשונים ברומא הקלאסיקה גוברת, ומקסי נכנס לתוכנית ביום הרביעי, או כשחצי מהקבוצה כבר שבע מאבנים עתיקות. שעתיים בו משנות את קצב היום בלי לבלוע אותו, וזה הערך האמיתי שלו בתוכנית.

ארבעה טיפים שחוזרים אצל המבקרים

• בשעת הפתיחה המדרגות והגשרים ריקים יחסית, ושם יוצאות התמונות הטובות.
• החצר והבית קפה פתוחים גם בלי כרטיס, כך שאפשר להתרשם מהמבנה מבחוץ לפני שמחליטים אם להיכנס.
• סופי שבוע וימי פתיחה של תערוכות גדולות עמוסים יותר, ובימי חול אחר הצהריים השקט חוזר.
• נעליים נוחות הן ציוד חובה: המסלול הוא בעיקר מדרגות, גשרים ושיפועים.

איך קוראים את הבניין של זאהה חדיד?

קוראים אותו כנהר: רצועות בטון ארוכות שנעות במקביל, נחתכות זו בזו ומתחברות בגשרים ובמדרגות שחורות. אין מסלול אחד נכון, וזו הכוונה.

רצועות, גשרים ושלוש קומות

המבנה פרוס על שלוש קומות, והקומה השנייה היא העשירה והמורכבת ביותר, עם גשרים שחוצים את החלל ומחברים בין האולמות. חדיד קיבלה השראה מצורת הדלתא של שפכי נהרות, ולכן הקירות מתעקלים, מתרחקים ונפגשים שוב בלי שורה ישרה אחת.

שלוש נקודות שלא מפספסים

• הגשרים והמדרגות השחורות בקומה השנייה, שמהם רואים את הרצועות חותכות זו את זו.
• החצר והכיכר שבחוץ, שמראות את הבניין כפי שהוא נראה מהרחוב ואת ההתקנות שמוצבות בהן.
• נקודת מבט אחת מבחוץ לפני הכניסה או אחרי היציאה, כדי להבין מה ראיתם מבפנים.

האור והחלונות

חלונות גבוהים ואור יום נכנסים עמוק לתוך האולמות ומשנים את מראה הבטון לאורך היום. כדאי לעצור בכל גשר וגרם מדרגות ולהסתכל גם למעלה, כי חצי מההחלטות האדריכליות נמצאות שם.

איך מתחילים את הסיבוב

אין שלט שמכתיב כיוון, ולכן ההחלטה היא שלכם. השיטה שעובדת היא לעלות מיד לקומה העליונה, לראות את הרצועות והגשרים מלמעלה, וליצור במוח מפה לפני שיורדים לאולמות. מי שנכנס לאולם הראשון ושוקע בו, מגלה אחרי שעה שהוא לא זוכר איפה הוא.

הכיכר, החצר והרקע ההיסטורי

הכיכר שלפני הכניסה נושאת את שמו של האמן אלייג'ירו בואטי (Alighiero Boetti) ומשמשת לאירועים ולהתקנות גדולות, והחצר פתוחה לציבור. את הבניין חדיד תכננה אחרי זכייה בתחרות בינלאומית ב-1998, באתר של מחנה צבאי לשעבר, קסרמה מונטלו (Caserma Montello), וחלקים מהמבנה הישן שולבו בחדש; מבין חמישה מבנים שהציעה בהצעה המקורית, בסוף נבנה רק אחד.

מה מציגים באגף האמנות ובאגף האדריכלות?

המוזיאון הוא בעצם שניים, מקסי אמנות ומקסי אדריכלות, והם חולקים את אותו בניין ואותו כרטיס. חצי מהביקור הוא התערוכה, וחצי הוא המבנה שמכיל אותה.

אגף האמנות

האוסף הקבוע כולל מאות עבודות של אמנים כמו בואטי, אניש קאפור (Anish Kapoor), גרהרד ריכטר (Gerhard Richter) ומאוריציו קטלן (Maurizio Cattelan), אבל היצירות מתחלפות בין נושאים ולכן אי אפשר לתכנן ביקור סביב עבודה אחת. נכנסים בלי רשימה, וצופים בסדר שהבניין מכתיב.

אגף האדריכלות

זהו המוזיאון הלאומי הראשון לאדריכלות באיטליה, ובו ארכיונים של אדריכלים איטלקיים כמו קרלו סקרפה (Carlo Scarpa), אלדו רוסי (Aldo Rossi) ופייר לואיג'י נרווי (Pier Luigi Nervi), עם שרטוטים, מודלים וצילומים. למי שאוהב לראות איך רעיון הופך לבניין, זה האגף שיעצור אותו הכי הרבה זמן.

איך מחלקים את הזמן בין האגפים

הכלל שלנו: שעה לאמנות, חצי שעה לאדריכלות, והשאר לבניין עצמו. מי שבא בגלל חדיד יעביר את החלוקה, ומי שבא בגלל האמנות יקצר את האדריכלות. הנקודה היא לא לנסות לראות הכל, כי בשני האגפים הנפח גדול ממה שנכנס בשעתיים.

התערוכות המתחלפות

התערוכות הזמניות משתנות כל כמה חודשים, ולפעמים הן הסיבה העיקרית לבוא. בודקים בתוכנית של המוזיאון מה פעיל בשבוע הנסיעה לפני שמקצים שעות.

איך מגיעים למקסי מהמרכז?

הדרך הפשוטה היא מטרו A עד תחנת פלמיניו (Flaminio) ומשם חשמלית 2 לתחנת אפולודורו (Apollodoro), נסיעה של כעשר דקות. מהתחנה ממשיכים כמה צעדים לכניסה ברחוב ויה גווידו רני.

מטרמיני או מכיכר ספרד

מתחנת הרכבת טרמיני לוקחים את קו A לכיוון בטיסטיני, ארבע תחנות עד פלמיניו. מכיכר ספרד זו תחנה אחת בלבד. השילוב עם החשמלית נוח, ומתאים גם למי שלא רוצה לפענח קווי אוטובוס.

חזרה למרכז

בחזרה עושים את אותו מסלול הפוך: חשמלית 2 לפלמיניו ומשם מטרו, או הליכה קצרה לפיאצה דל פופולו, שממנה מתחילים ללכת אל רחוב ויה דל קורסו ואל כיכר ספרד. מי שעייף ממשיך במטרו, ומי שיש לו כוח משלב את הטיול בכיכר כסיום היום.

ברגל מפיאצה דל פופולו

תחנת פלמיניו צמודה לשער של פיאצה דל פופולו, ומי שמתחיל שם את היום יכול ללכת ברחובות פלמיניו בערך עשרים עד עשרים וחמש דקות. זה כיף בבוקר נעים, פחות בצהריים של אוגוסט, ושם החשמלית עדיפה.

מתי מגיעים, ומה לגבי ילדים וכרטיסים?

המוזיאון סגור בימי שני ופתוח בשאר הימים, בדרך כלל בין 11:00 ל-19:00. בדקנו את הימים והשעות לפני הכתיבה, ועדיין כדאי לאמת לפני יציאה, כי בחגים ובתקופות התקנה השעות משתנות.

ימים ושעות

רוב המוזיאונים ברומא סגורים בשני, וישראלים נוטים לתכנן דווקא את היום הזה למוזיאון. מקסי פתוח בשבת, כך שמי ששומר על קצב שבת בטיול יכול לשלב אותו. הקופה נסגרת זמן קצר לפני הסגירה, ולכן מגיעים לפחות שעה וחצי לפני.

כרטיסים והזמנה מראש

הכניסה בכרטיס, עם הנחות לקבוצות ולגילאים מסוימים, וחינם לילדים מתחת לגיל 18 ולבעלי מוגבלות ומלוויהם. בימי חול רגילים אפשר לקנות בקופה, וההזמנה מראש מועילה בעיקר בסופי שבוע ובתערוכות גדולות. מי שמעדיף לסגור הכל מהנייד יכול להזמין כרטיס למוזיאון מקסי עם אודיו-גייד ב-GetYourGuide.

מה לקחת איתכם

תעודה מזהה, אם אתם זכאים להנחה לגילאי 18 עד 25, ואת הכרטיס בנייד אם הזמנתם מראש. זה הכל, ואין צורך בציוד מיוחד.

ילדים

המבנה עצמו מהנה לילדים: גשרים, מדרגות וחללים שמסתובבים בהם. זה לא מוזיאון ילדים, ולכן שעה עד שעה וחצי מספיקות למשפחות, ושווה לבדוק באתר אם יש תוכנית משפחות בתערוכה הפעילה. הילדים נכנסים בחינם, ולכן אין צורך לרכוש להם כרטיס.

במה משלבים את מקסי ביום אחד?

הצימוד הטוב ביותר הוא האזור שמסביב: האודיטוריום, גשר המוזיקה והכפר האולימפי, ולכן מקסי מתאים לחצי יום בצפון רומא ולא לתחנה בודדת. הסדר המומלץ הוא מקסי בבוקר, ואחר כך הליכה קצרה לאזור הסמוך.

האודיטוריום פרקו דלה מוזיקה

האודיטוריום פרקו דלה מוזיקה (Auditorium Parco della Musica) של רנצו פיאנו (Renzo Piano) נפתח ב-2002: שלושה אולמות קונצרטים מצופים עופרת שמזכירים חיפושיות סביב אמפיתיאטרון פתוח. ההליכה אליו מהמוזיאון נמשכת בערך רבע שעה, ומספיק להסתכל מבחוץ אם אין קונצרט בתוכנית.

גשר המוזיקה

גשר המוזיקה (Ponte della Musica) הוא גשר להולכי רגל ולאופניים מעל הטיבר, שמחבר בין פלמיניו לצד של פורו איטליקו. חוצים אותו אם יש כוח, ומקבלים נוף לנהר שלא רואים מהמרכז.

הכפר האולימפי ופאלאצטו דלו ספורט

הכפר האולימפי (Villaggio Olimpico) נבנה למשחקי 1960, ולידו עומד פאלאצטו דלו ספורט (Palazzetto dello Sport) של נרווי, כיפת בטון מצולעת מאותה תקופה. זה טיול לאנשי אדריכלות, לא לכל אחד, ולכן שומרים אותו לסוף.

ושני מוזיאונים בעיר

מי שרוצה להישאר בתחום האמנות המודרנית ימצא ברוח דומה את הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ברומא, ומי שאוהב בניינים עכשוויים ימצא עוד אחד ב-מוזיאון Museo dell'Ara Pacis ברומא, שבו בניין של ריצ'רד מאייר (Richard Meier) עוטף מזבח עתיק.

איך נראה יום שלם סביב מקסי, לפי שעות?

יום טוב בצפון רומא מתחיל בפתיחה של 11:00 ונגמר לפני החשיכה, עם חמש תחנות ושתי הפסקות. הסדר חשוב, כי המוזיאון הוא החלק הכבד והשאר הוא הליכה קלה.

לוח זמנים לחצי יום עד יום מלא

• 10:30: מטרו A עד פלמיניו וחשמלית 2 לאפולודורו, כדי להגיע לפתיחה.
• 11:00 עד 13:30: הבניין והאוסף. מתחילים בקומה העליונה, מסתכלים על הגשרים מלמעלה, ויורדים דרך האולמות.
• 13:30 עד 14:30: הפסקה בבית הקפה של המוזיאון או במסעדה בשכונה; את הכשרות בודקים בעצמכם, כי היא לא נבדקה.
• 14:30 עד 15:30: האודיטוריום מבחוץ וגשר המוזיקה.
• 15:30 עד 17:00: הכפר האולימפי ופאלאצטו דלו ספורט, או חזרה לפיאצה דל פופולו לשקיעה.

הגרסה הקצרה והגרסה הגשומה

כשיש רק חצי יום, שעה וחצי בפנים ועוד עשרים דקות בחצר מספיקות, והאודיטוריום נשאר לפעם הבאה. בגשם הכל הפוך: המוזיאון מקורה, ולכן מוותרים על הגשר והכפר ושומרים אותם ליום יבש.

פערים בין מקורות

השווינו את פרטי הביקור באתר המוזיאון מול שלושה אתרי מבקרים, ומצאנו פערים בשעות של סופי השבוע ובהנחות. לכן כל מה שכתוב כאן על ימים ועל גיל הכניסה החופשית נשען רק על מה שאושר בבדיקה, והשאר מנוסח בזהירות. מי שמתכנן סביב שעת פתיחה מדויקת בודק באתר המוזיאון ביום שלפני.

מי צריך לדלג על מקסי?

מי שיש לו שלושה ימים או פחות ברומא ועוד לא ראה את הוותיקן ואת הקפיטולין צריך לדלג. את בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא (Saint Peter's Basilica) ואת המוזיאונים הקפיטוליניים ברומא אי אפשר להחליף בבטון, ויום אחד בלי שניהם יהיה בזבוז.

מי כן ישמח

מבקרים חוזרים, חובבי אדריכלות ועיצוב, ומי שנעים לו לשבת בבית קפה בחצר אחרי ימים בין חורבות. גם זוגות שהשאירו את הילדים בבית ימצאו כאן יום רגוע. ולמי שנוסע ברומא בקיץ, המוזיאון המקורה ובית הקפה בחצר הם הפוגה מהשמש בשעות החמות של היום.

טעימה בלי כרטיס

למי שרוצה רק להתרשם: עשרים דקות בחצר ובכיכר, צילום המבנה והסתכלות מבחוץ, קפה בבית הקפה. הצעד הבא: בחרו יום מהשלישי עד הראשון, שריינו שעתיים למוזיאון ועוד רבע שעה לאודיטוריום, ובדקו מה פועל בתוכנית לפני שאתם מזמינים כרטיס.

שאלות נפוצות